למה לי לכתוב בלוג? #2. פוסט יום הולדת.

היום אין לי יום הולדת, אבל אתמול היה לי יום הולדת (לועזי, 14.7), ומחר יהיה לי יום הולדת (עברי, כ"ד תמוז). יום הולדת הוא זמן טוב לשאול את עצמי את השאלות הרגילות...אבל לכבוד יום ההולדת אנסה להתפנות, לחכות ולבחון את התשובות שמגיעות.

אז בהקשר של הבלוג – אני נשאלת ושואלת בעצמי- למה לי בלוג עכשיו?

קצת יותר משלושה חודשים שאני כותבת את הבלוג עובדים לטובה. בכל יום רביעי בבוקר מוקדם אני מפרסמת בפיסבוק פוסט בו, בדרך כלל, מוצג סיפור מקצועי של מישהו שעובד הרבה שנים (בהתחלה קבעתי את 'כמות' השנים ל-20, אבל בדרך גיליתי שמאוד תלוי איך וממתי סופרים) ומעיד על עצמו שהוא אוהב לעבוד (המאפיין הזה התגלה כממפה 'קשוח'. הרבה אנשים לא אוהבים לעבוד או לא אוהבים להגיד שהם אוהבים לעבוד).

יצאתי לדרך עם הבלוג מתוך סקרנות וקצת מציצנות (עוד על הסיבות שהביאו אותי אז לכתוב בלוג – כאן), ואני מנצלת את יום ההולדת לשאול 'מה למדתי' על עצמי ובכלל בתקופה זו, ואולי גם תבוא ותתגבש תשובה לשאלה 'למה אני כותבת בלוג?'

דברים שלמדתי על עצמי ובכלל מכתיבת בלוג על מה ואיך אנשים עושים במקום העבודה שלהם ואיך הם מנווטים את חייהם בתחום המקצועי:

• שגרה ופרודוקטיביות. המחויבות לעשות משהו בזמן קבוע ולאורך זמן התגלתה כמשימה שמארגנת לי את השבוע. מפתיע אבל דווקא הבלוג שהוא משהו שאני עושה 'סתם', מתוך בחירה, 'משהו' שנראה לי שאין אף אחד שממש מחכה לפוסט השבועי – מביאה אותי לפרודוקטיביות. כנראה שהעובדה שאני צריכה 'להכניס' לשבוע המלא בדברים ש-'צריך', בדברים ש-'מישהו מחכה להם כדי להתקדם/לעשות', גם 5 – 7 שעות של כתיבת סיפור מקצועי מחייבת אותי ליעילות ועוזרת לי לשמור ולתחום את זמן העבודה.
• פרגון ומציצנות. הודות לגוגל-אנליטיקס אני יודעת שבכל שבוע כמחצית מהקוראים מגיעים 'מהצד' של בעל הסיפור/פוסט, וכמחצית דרך הפייסבוק שלי או שהם קוראים קבועים.

• בדרך כלל ה-'צד' של בעל הסיפור מפרגן ביותר. אני מוצאת שזה משמח וממלא אותי מאוד. לפעמים הרגשתי ממש סוג של גאווה כאילו זה גם 'קצת בגללי', הרגשה שמשהו מהשפע והנדיבות (שלא תמיד שכיחים בעולם המקצועי) קצת 'נדבקים' אלי. כיף.
• המחצית השנייה של קוראי הבלוג מגיעים 'דרכי'. רובם לא מזדהים ולא מזוהים. בלוג זה פלטפורמה שמאפשרת לאנשים לקרא מבלי להשאיר עקבות. אני מפרשת את זה כשותפות ליצר המציצנות (שמחה לדעת שאני לא לבד בהקשר הזה). אפשרות נוספת שאני חושבת עליה היא שאולי הבלוג מצליח לגעת ולהפעיל 'נקודות רגישות' בהקשר של המקום/זהות מקצועית אישית, מקום שמעדיפים להיות בו לבד.

• להיות נבוכה. אני מגלה שהרבה נבוכות יוצאת ממני סביב כתיבת הבלוג. הרגשה שלא מאוד שכיחה אצלי. העבודה עם טקסט שכתבו אחרים (לקראת כתיבת הפוסט ה-'גיבורים' ממלאים שאלון), הרצון לכתוב ולספר אנשים אחרים בשפתם מביאה איתה נבוכות. גם הציפיה לדעת האם אנשים ששלחתי אליהם שאלון יחזירו אותו מלא, האם ימצאו את עצמם בסיפור שכתבתי. הציפייה מביכה. ואולי זה בכלל רגש אחר שעוד לא הצלחתי לבודד ולקרא לו בשמו האמיתי.
• כנות זה טוב. ידעתי קודם, אבל הודות לבלוג קיבלתי חיזוק לאמונה שלי ששיתוף וכנות עושים טוב בעולם. לקרא אנשים משתפים ב-'דרך' שלהם בפתיחות מאפשר ומזמן התבוננות והזדהות אמיתית. מוצר די נדיר. באופן אישי, בתקופת הכתיבה אני מרגישה התקרבות ואהבה חזקה לאדם שאת סיפורו אני לומדת, מכירה וכותבת. מרגיש שזה הדדי. מין קשר חזק ומשמעותי התחום בזמן.
• ועוד משהו לא מאוד שימושי שלמדתי מהבלוג. יש אנשים (ולא בודדים) שנרשמים לרשימת תפוצה עם מיילים מוזרים (נראה כמו אוסף אקראי של אותיות ומספרים). מסקרן – יש למשהו רעיון מה הסיבה?

אבל למה? למה אני כותבת את הבלוג הזה? עדיין לא יודעת. באמת. אני יודעת שאני שמחה בכל שבוע לראות שיש קוראים, שרשימת התפוצה גדלה [כאן יש חלון דרכו אפשר להרשם ולקבל עדכון חודשי במייל]. אני אוהבת ומתרגשת לקבל דרישות שלום מהבלוג בכל מיני אירועים ומפגשים (בבקשה – אם אנחנו נפגשים באיזה שהוא מקום- תגידו שלום. אשמח). אבל עדיין אין תשובה ברורה לשאלה 'למה'. אנסה לענות על השאלה הזו שוב בהמשך... בטח 'יגיע' משהו...

בכל שבוע, ביום רביעי בבוקר לפני שאני יוצאת לעבודה אני מפרסמת בפייסבוק שלי את הפוסט השבועי המפנה לבלוג. החשש שאשאר לבד עדין לא עבר. חוויה מיוחדת לצפות ולחשוש על בסיס שבועי קבוע (מזכיר קצת ציפייה סביב יום הולדת). יהיה נחמד אם תשאירו ד"ש מדי פעם.

מצפה ושמחה לקראת השנה החדשה,

תודה ותמשיכו 'לעבוד לטובה'.

תמי

סיפורים מקצועיים ועוד נושאים ששיכים ל'דרך המקצועית' של כל אחד מאיתנו- כאן

רוצים/מוכנים לשתף בסיפור המקצועי שלכם או לשאול ולשתף ב'משהו'- כתבו לי