מיכל מדמון – המשימה: לשנות מציאות ביחד

מיכל מדמון היא מורה למתמטיקה העושה כל מה שלדעתה יכול לשפר את העבודה של מורים בישראל, בימים אלו הרבה מזה מתקיים ברשת. ב 2018 נבחרה ע"י מגזין דה מרקר כאחת מ 100 המשפיעים בישראל. בסביבה שלה- על שולחן העבודה, בתיק או בדפדפן יש תמיד ספרים או מאמרים בנושאי הוראה ומורים.

מיכל, נדמה לי שרוב האנשים ש'מסתובבים' ב'עולם' של מורים-הוראה-חינוך מכירים אותך או את קהילת חינוך 2020 שהקמת או מיזם כלשהו שאת שותפה לו בדרך זו או אחרת. אבל היות וזה בלוג שמתמקד בסיפור המקצועי  אני מבקשת שנתחיל בלהכיר את העבודה שלך. אני בטוחה שנוכל ל'צאת' ממנה לשאר התחומים בהם את עושה ופועלת.  במה את עובדת? מה את עושה בעבודה שלך?

כבר 15 שנה שאני מורה למתמטיקה בחינוך העל יסודי, כל הרמות – מתכננת שיעורים, מלמדת, עובדת בצוות, כותבת מבחנים, משוחחת עם תלמידות והורים, בודקת מבחנים, מתכננות יחד פרויקטים ומבצעות (התלמידות ואני, אני והצוות), משתלמת, לומדת, בוחנת ומתאימה תוכן לימודי, פדגוגי, טכנולוגי... 10 שנים מתוכן מנחה מורים במשרד החינוך ובארגונים נוספים – מנחה פרטני וקבוצתי צוותי מתמטיקה בבתי ספר, מנחה השתלמויות, מנהלת ומרכזת השתלמויות, מפתחת תוכן להנחיה וללמידה משותפת, כותבת מיילים, משיבה לשאלות במייל/ ווטסאפ/ טלפון. מדריכה למתמטיקה חט"ב, מדריכה מחוזית לתקשוב במתמטיקה וריכוז פרויקטים נוספים.

בחודשים האחרונים אני מנהלת הטמעה של תכנית "קהילות מחשב"ה למאה ה-21" – גיוס מנחים לקהילת המנחים, גיוס מורים לקהילות הבת, ניהול מערך ההשתלמויות, אתר הקורס, אתר התכנית, פיתוח תוכן, הנחיה, קשר עם גופים רלוונטיים ועוד. ובנוסף אני חלק מצוות הניהול של קהילת מרכז ק.מ.ה במכללת אורנים – "בית 12 - למנהיגות/ים בתחומי הקהילה והחינוך."

את מתארת בעושר רב מה את עושה כמורה וכמנחת מורים, את קוראת בשם ומחלקת את התפקיד למרכיבים שונים ורבים. אלו דברים שלמתבונן מהצד (ואולי גם למי שעושה אותן בפועל) הם 'שקופים'. את יכולה להציג כך עוד תפקידי חינוך שעשית? אני חושבת שהפירוט הזה בעל ערך ויכול להיות שיעור לכל עובד.ת איך לפרוט תפקיד למרכיבים

אני יכולה לתאר דברים שעשיתי. הייתי מחנכת 5 שנים ואני מתגעגעת לזה – שיעורי חינוך, בניית קבוצה, קשר עמוק יותר עם תלמידים והורים, ערבי כיתה, ערבי הורים, ישיבות צוות... בשנה החולפת ניהלתי את מחלקת בתי הספר בעיר חריש – ליווי מנהלי בתי הספר, עיצוב תכנית עירונית, מעקב  רכש ולוגיסטיקה, יוזמות שחלקן הספיקו לצאת לפועל (מבנים פדגוגיים, מרכז מצוינות, מרכזי הורים, יום המורה, נטיעות טו בשבט..) ועוד.

ולאורך השנים היו גם עבודות שסרבתי להן. לפחות שש פעמים סרבתי להצעות לניהול בית ספר. סרבתי בגלל שאני חושבת מורים מועסקים בבית ספר בצורה לא הגיונית, ובאופן שלא מאפשרת מקצועיות. ביתי הספר לא אשמים אלא משרת המורה. אומנם סרבתי לניהול בית ספר אבל בחרתי לפעול ולשנות נושא זה ברמה הארצית.

לפני כמה שבועות במהלך כתיבה של אחד מהפוסטים בבלוג התחלתי לחשוב על 'קרירה שלישית'- לרובינו יש שתי קרירות – המכונות 'עבודה ומשפחה/בית', אבל לחלק יש גם קרירה שלישית. משהו שהם משקיעים בו המון זמן אבל מתוך בחירה. אף אחד לא ירים גבה או יתאכזב אם הם לא יעשו זאת או יפסיקו...כשחשבתי על אנשים כאלו – חשבתי (גם) עליך. מיכל, מה את עושה בנוסף לעבודה ולחיים? מה זה אומר? מה זה דורש ממך?

מיכל מתחילה להשיב בנשיפת אוויר ארוכה מאוד- מן אוווווההוווו כזה שאומר וואו, איזו שאלה נשאלתי עכשיו.

לפני שנתיים וחצי, בחודש ינואר 2018, הקמתי את קהילת חינוך 2020 – קהילה פתוחה ציבורית להורים, מורות/ים, מנהלות/ים, גננות/ים וכל מי שחינוך חשוב לו. במטרה להתאים את משרת המורה וסביבת העבודה לתפקיד. זה כרגע התחום העיקרי שאני משקיעה בו מעבר ל"חיים ולעבודה". פגישות עם אנשי מפתח, כתיבת תוכן, תגובות, נייר עמדה, ארגון כנסים ועוד ועוד. היום יש למעלה מ 27,000 חברות וחברים בקהילה. ניהול קהילה היא משימה שלמדתי לפני ותוך כדי תנועה. השתמשתי במילה משימה ולא תפקיד כי כך אני רואה את זה. מעבר למשרת המורה שאני מקדמת שמתי לב שיש לנו הרבה דרך לעשות ברמה הפשוטה ביותר: לשוחח. בפתיחות ובכבוד. אז הרבה מהעשייה שלי בקהילה היא פשוט לשוחח ולאפשר לשיחה נעימה, מכבדת וכנה להתקיים. זו חוויה נהדרת עם הרבה מאוד א/נשים מקצועיים וטובים. [עוד על קהילת חינוך 2020 ועל הסיבות שהביאו את מיכל להקים אותה ולפעול רבות למען שגשוגה- כאן]

מהי עבורך נקודת ההתחלה? הסיבה בגללה את פועלת ועושה מעבר?

לא יודעת. תמיד עשיתי משהו מעבר, בהתנדבות. אני פועלת ולא שותקת כשמשהו לא טוב קורה. וגם כשמשהו טוב יותר יכול לקרות ולא מתקיים. כשהייתי מחנכת יזמתי וערכתי עלון בית ספרי כי היה לי מאוד חשוב לעודד כתיבה אצל התלמידות/ים. לאורך שנות ההוראה וההדרכה יזמתי כל מיני פרויקטים שהשקעתי בהם הרבה שעות מעבר לשעות העבודה, השתלמתי הרבה מעבר לכמות השעות המקובלת והשתתפתי בכל מיני קולות קוראים ומפגשי חשיבה. נעניתי להזמנות להרצאות שונות.

אבל, בניגוד לקו החשיבה שלך אני מניחה שכל אחד/ת עושה משהו מעבר. אולי היקף העשייה שלי גדול יותר מהמקובל, אבל במהות אני לא בטוחה.

מפתיע. בעצם את לא רואה את המיוחדות/חריגה שלך בהשקעה של 'מעבר'. אולי האסטרטגיה הזו מאפשרת לך להמשיך ולעשות כל כך הרבה מבלי להתעייף. אנחנו בטוח מרוויחים. איך את רואה את הקשר בין עבודה-בית-'התנדבות'?

הקשר בין עבודה-בית –התנדבות הוא רב כיווני. אני רוצה להתייחס לנושא משתי זוויות שונות. הזווית הראשונה: נראה לי שמעולם לא נתתי לבית להפריע לעבודה שלי (חוץ מפעם אחת שוויתרתי על סיור לימודי באסטוניה כי הסיור התקיים ערב ליל הסדר, וזה לא הסתדר למשפחה). אני לא יכולה להגיד את אותו משפט באופן הפוך ואני תוהה אם זה עצוב לי או בסדר.

ברור לי שהמשפט הזה יכול להישמע משונה ואפילו מקומם אבל הוא מתאים לאופן בו אני תופסת את תפקידי המקצועי. אתן דוגמא כשנולדה בתי הבכורה היה לי ברור שהיא תהיה במעון עד השעה 16:00 כי מורה צריכה זמן ופניות לעבודה שלה. נקודה. לא לרוץ הביתה בשתיים, גם אם לא משלמים לי על זה. וכך לאורך הזמן במקרים דומים או שונים. כמו ילדים בקייטנות בקיץ כי אמא בהשתלמות או בלימודים או בישיבות. יחד עם זאת, ברור לי שזו בחירה שלי ואני לא מצפה מכל המורים לנהוג כך. הנושא הראשון והמרכזי עליו עובדת קהילת החינוך 2020 הוא שינוי במשרת המורה.  

הזווית השנייה: אני מאמינה שחיי משפחה טובים מפרים את העבודה. שמירה על איזון ועל חיזוק התא הזוגי והמשפחתי עושים אותנו מעולים יותר גם בעבודה. אני נשואה ליאיר ויש לנו 4 ילדים שיהיו בריאים. גדלתי במושב, אני מאוד אוהבת את המשפחה המקסימה שלי ורוצה לומר שאני מעריכה מאוד את אימי, שהיא גם מורה למתמטיקה, ובעלת יכולת מופלאה לראות את הטוב בכל דבר, להודות ולחשוב חיובי.

האמת שאני עדין לא לגמרי מבינה- איך את עושה את זה...אנסה מכיוון אחר- איך זה מתנהל בפועל? את מוכנה לתאר יום/שבוע/חודש אופיני מבחינת הלו"ז שלך

מכירה את המשל על סידור אבנים בצנצנת? אז ניהול התכנית לפיתוח מקצועי וקהילת קמ"ה הן האבנים הגדולות והבינוניות, חינוך 2020 זה כמו האבנים הקטנות והבית זה כמו החול שעוטף את הכל וממלא את הכל. כשכל הדפדפנים פתוחים על המסך אני עובדת על כמה דברים במקביל, מוצאת את עצמי יותר מעשר שעות ביממה מול המחשב ולפעמים זה מאוד לא נעים בעיניים ובצוואר.

אני מאוד משתדלת שבכל יום יהיו מספר שעות שאני ממוקדת במלאכה אחת, אחרת הדברים לא ממש יתקדמו כמו שאני רוצה וכמו שצריך – בצורה מקצועית ומעולה.

חשוב לי להוסיף שאני מחוייבת מאוד לקהילת החינוך 2020 אבל מודעת ושמחה על כך שיש לה חיים משלה. בתחילת דרכה של הקהילה קיבלתי הצעה לעבודה במטה משרד החינוך. כשהרגשתי שזה עלול להשפיע על צנזורת הפוסטים שאני מפרסמת- ויתרתי על התפקיד. בחרתי להישאר חופשייה בביטוי ובמעשים למרות שהפסדתי תפקיד מעניין. מצד שני, לפני כשנה עברנו דירה לחריש והתחלתי תפקיד חדש ויצא ששבועות שלמים לא ביקרתי בקהילת חינוך 2020. נכנסתי כל כולי לתפקיד, למדתי וטיפלתי בכל כך הרבה משימות בכל זמן נתון עד שזנחתי את הקהילה למשך זמנים ממושכים. הקהילה המשיכה לגדול בקצב הקבוע והמשיכו לקרות בה הרבה דברים טובים.

יש משהו שאת רוצה להגיד לעצמך של לפני 10? מה את מאחלת לעצמך לעוד עשור?

הייתי רוצה להגיד לעצמי של פעם שאף פעם לא אתאכזב ממשהו שהקדשתי לו זמן, משאבים וכוחות גם כשזה היה ללא תמורה. כשאני חושבת על זה אז בעשור הקודם כתבתי ברכות ארוכות לימי הולדת משפחתיים והכנתי לכבודם הרבה סרטוני תמונות, שירים ומצגות. בעשור הנוכחי אני עושה בפורמט קצת שונה כלפי האומה ותיקון עולם- כותבת, מכינה כנסים ועוד. אני תוהה אם בעשור הבא אפעל במעגלים רחבים עוד יותר או דווקא אבחר להשתבלל לתוך ביתי פנימה בלי סלפי ציבורי שבועי...מאוד מקוה להמשיך וללמוד לתואר שלישי ואולי עוד עשור כבר אסיים אותם ואמשיך....

הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) ז"ל אמר- במקום שאתה יכול לעשות דברים שרק אתה יכול- תעשה. אני לא בטוחה שזה הציטוט המדויק אבל מקוה להמשיך להרגיש דברים דומים ולפעול.

מחשבות תוך כדי כתיבה:

• "מעולם לא נתתי לבית להפריע לעבודה שלי"- #1-  מזדהה וקצת מקנאה על היכולת להגיד זאת....
• "מעולם לא נתתי לבית להפריע לעבודה שלי"- #2.  ברור לי גם במקרה הזה הרבה מהפרשנות נגזרת או מתקיימת מהאופן בו אנחנו מספרים את הדברים. מיכל סיפרה שהחליפה מקומות עבודה בגלל מעברי דירה ...אני חושבת שיש יתרונות רבים בלספר כך את הקשר בין בית-משפחה-התנדבות, הרגשה של בעלת הבית על העשיה וההתפתחות שלי. עדין נשאלת השאלה- מדוע זה לא שכיח? מדוע בדרך כלל הסיפור מתמקד במתח ובויתורים שנדרשים לעשות בשביל הבית, בשביל העבודה או בשביל ההתנדבות...מה נפסיד אם נספר את הסיפור הזה כמו מיכל?
• אני שואלת הרבה פעמים 'מה את.ה רוצה להגיד לעצמך של לפני עשור'. אני חושבת שהתשובה לשאלה הזו יכולה להצביע על המקומות המפחידים והלא ברורים שנפגשנו בהם 'בדרך'. מיכל ביקשה להגיד לעצמה של פעם שהיא אף פעם לא תתאכזב ממשהו שהקדישה לו זמן, משאבים וכוחות- בתשובה הזו של מיכל אני שומעת הרבה אמונה. אמונה שצריך לעשות מבלי לבקש ול'תפוס' את הרווח מבעוד מועד. לעשות ולהאמין שיתפתח למקומות טובים. אולי זו תפיסה דתית ואולי דווקא יזמית, בכל מקרה נראה לי שזו תפיסה שמזמינה להתסכל על הדרך ולהגיד 'כן' להזדמנויות. אופטימי
• רוצה לשתף שאני מרגישה שאני עוד לא מבינה מדוע מיכל (או אנשים אחרים) משקיעים כל כך הרבה זמן ומשאבים ב'קרירה השלישית'. אני חושבת שאני מתחילה להבין שלא מדובר בבחירה מודעת וישירה, אלא במשהו שנחווה כ'כזה אני', משהו שעושים כי עושים. אמשיך לחפש הבנה לגבי ה'למה'....

מה דעתכם? הסיפור של מיכל 'מוכר' ומזכיר לך את עצמך? הסיפור מספר את מיכל שאת מכירה? מוזמנים להגיב כאן או בפייסבוק.

פוסטים נוספים המספרים את הסיפור המקצועי של אנשים שאוהבים לעבוד - כאן.

הרשמו לרשימת התפוצה. אני שולחת פעם בחודש מייל עם ריכוז הפוסטים ועוד קצת מחשבות והרהורים.

אפשר למצוא פוסטים דומים בעזרת התגיות: