פוסט אישי ופרידה מקצועית מעודד בושריאן

הבלוג הזה יצא לדרך כבלוג העוסק בסיפורי קריירה (על המשקל של סיפורי דרך) של אנשים שונים שהמשותף להם הוא שהם עובדים כבר הרבה שנים ושהם אוהבים לעבוד. הבלוג נולד מתוך סקרנות (קצת מציצנות) והבנה שההכרות עם הדרך הייחודית שעושים אנשים שונים מעניינת ותזמן אפשרויות רבות, מגוונות ושונות לחשוב וללמוד על הדרך המקצועית שלי ושל כל אחד מהקוראים.

הפוסט השבוע הוא פוסט אישי. אחרי שלושה חודשים של כתיבת הבלוג אני מגלה שהסקרנות שלי לגבי הנושא והמפגש בין אנשים-עבודה-סיפור רק הולכת וגדלה. לשמחתי אני מגלה שאני לא לבד בהתעניינות והתרגשות מנושא. תודה לגוגל אנליטיקס שעוזר לי להתמודד עם הפחדים הרגילים שלי של 'הקיץ של אביה' לבלוג יש קוראים! יש!!!

בשבועות האחרונים, הודות לסיפורים המקצועיים אליהם אני נחשפת המחשבות שלי על נושאים הנושקים לתווך שבין עבודה-מקצוענות-מימוש נודדות ל-'אזורים' ושאלות שנראים לי דורשים הכרות עומק ושהייה. אני מתכננת לכתוב ולארח בבלוג אנשים שונים כדי להאיר ולהעיר על 'אזורים' ושאלות אלו, גם אם זה יהיה ב-'מחיר' של שינוי (קל) בפורמט הפוסטים (ומי שמכיר אותי מעבר לבלוג יודע שאני לא קלה או מהירה בשינוי פורמט, מודל עבודה או תאריך).

שאלה/אזור #1: zoom out. כולנו בני אדם ואומנם כל אחד הוא יחיד ומיוחד אבל ברור לי שרב המשותף על הייחודי (לדעתי כדאי לאמץ את האמונה הזו בכל תחום ונושא בחיים. בדרך כלל כשאני זוכרת את זה אני נהיית יותר אכפתית וענווה). יש אנשים רבים שבעבודתם עוזרים, תומכים, מלווים אנשים רבים בדרך בה הם צועדים בתחום המקצועי. מה המשותף? מה כדאי לדעת, לזכור, לעשות כדי 'לעבוד לטובה'? הפוסט בו התארחה סאלי תדמור מתמקד ומאיר על אזור/שאלה זו.

שאלה/אזור #2: איך ולמה הוא/היא עושים את זה? מכירים אנשים שגם עובדים, גם חיים (משפחה, ילדים, חברים, הורים) וגם עושים עוד משהו משמעותי מבחינת משאבי זמן וניראות (נניח לפחות 5 שעות בשבוע) - למשל, התנדבות, כתיבה, ציור, נגינה, ספורט, מדיטציה, הובלת קהילה או מאבק ציבורי ועוד ועוד. מעניין אותי - למה הם עושים את זה? ויש לי גם שאלות טכניות של איך זה אפשרי.

שאלה/אזור #3: "במקרה עכשיו אני באמצע...". הודות לבלוג אני מדברת עם אנשים על העבודה שלהם ומתברר שהרבה אנשים מרגישים שבדיוק עכשיו הם בנקודת זמן ייחודית ולא משקפת ב-'אזור' המקצועי-תעסוקתי שלהם. הגילוי הזה הפתיע אותי, כנראה בגלל שאני אוהבת שיגרה ומחפשת אותה בכל מקום. אני מהאנשים האלה שביום השני של חופשה אומרת שאני רוצה להגיע הביתה ומתכוונת לדירת ה-Airbnb  ששכרנו אתמול (אוי, כמה געגוע לחופש יש במשפט האחרון שכתבתי...). אני רוצה לשמוע ולהכיר את האזור המתלבט, מחפש, יודע, מגלה של אנשים שנמצאים 'במקרה עכשיו' בסיטואציה חדשה וייחודית עבורם. למשל, בין עבודות, אובדן כושר עבודה, חודש ראשון בתפקיד, לקראת/אחרי פרישה...

מקווה מאוד (ודי בטוחה) שאם אתם פה וקראתם את הבלוג תוכלו לשתף בסיפור שלכם ולהאיר לי ולאחרים את הדרך המקצועית שלנו. ובנוסף - תמליצו בבקשה או תספרו לאנשים על הבלוג (כלומר שתפו) ותדחפו אותם לפנות אלי כדי שאכתוב את הסיפור שלהם ודרכם נלמד על עצמנו.

היות והפוסט השבוע הוא פוסט אחר ואישי יותר מהרגיל, אז אני מנצלת את הבמה וההזדמנות לספר חלק מהסיפור המקצועי של עודד בושריאן. עודד מסיים היום (1.7.20) לעבוד ביוזמה – מרכז לידע ולמחקר בחינוך, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. לפני שלוש שנים התחלתי אני לעבוד ביוזמה ועודד היה אז העובד הוותיק ביוזמה והחזיק חלק גדול מהידע הארגוני. עודד מאוד נדיב ומשתף וכמנהלת חדשה הוא היה (ונשאר) מקור כח. הפרויקטים שעודד ריכז אקדמית הסתיימו. מבחינת עודד המשמעות של להישאר ולעבוד בארגון היתה לעשות עוד מאותו הדבר, וזו הסיבה שעל גבה נפתח או אולי נבנה השער דרכו עודד עוזב את היוזמה ויוצא.

מנצלת את מסגרת הזמן והפורמט של בלוג כדי לשמוע וללמוד על עודד דברים שלא יכולתי לשאול ולדעת קודם.

אתה עובד הרבה שנים באותו המקום - זוכר למה הגעת לשם? מה עשית קודם שהביא אותך לחפש/למצוא/לבחור מקום עבודה שכזה?

לפני העבודה הזו עבדתי כאנליסט וכלכלן במפעל הפיס (במקביל עבדתי גם כמתרגל ומורה פרטי אבל זה כבר סיפור אחר). העבודה הייתה ב-60 - 75 אחוזי משרה, אבל הייתי חוזר הביתה מותש. לקח לי זמן להבין (ותודה לאשתי) שהמקום פשוט לא עשה לי טוב. לא בגלל תנאי העבודה ולא בגלל מורכבות אלא בגלל שמדובר בארגון למטרות רווח ש-'לוקח' בעיקר ממי שאין לו.  

אני גדלתי עם הידיעה שלא עוזבים מקום עבודה עד שיש אחד אחר ביד. חיפשתי במשך כמה חודשים מתישים. היה ברור לי שמקום העבודה הבא שלי יהיה כזה שיאפשר לי להסתכל על עצמי במראה ולהיות גאה בארגון שאני נוטל בו חלק. בסוף החלטתי שזהו – עם או בלי עבודה חליפית אני עוזב. ביום שהודעתי על עזיבתי התקשרו אלי משני מקומות להגיד שהתקבלתי לעבודה. המקום הראשון היה משרד החינוך, והשני – היוזמה. הבחירה בין השניים לא הייתה מובנת מאליה, אבל התפקיד ביוזמה היה נראה לי מעניין ומגוון יותר ולכן בחרתי בו. וצדקתי.   

שבע שנים זה הרבה זמן, אפשר להסתכל אחורה ולראות דרך, אפשר גם לזהות מגמות ושינויים. תגיד, אתה השתנית? ואם כן, אפשר לשים את האצבע על הסיבות לשינוי?

וואו. המון שינויים. חייבים להתחיל מזה שכשהגעתי לעבודה הייתי נשוי טרי בלי ילדים ובמהלך העבודה הפכתי לאבא לשלושה קטנטנים – על כל הכרוך בכך. אבל זה בלוג על עבודה אז נשאר באזור הזה למרות הקשרים בין תחומי החיים.

התמזל מזלי לעבוד במהלך עבודתי מול שתי מנהלות שלא יכלו להיות יותר שונות זו מזו [אחת מהן היא כותבת הבלוג הזה], אבל היו שתיהן מחויבות להצלחת העובדים שלהם ולהתפתחותם המקצועית. אני חושב שהשינויים במקום העבודה ובי כעובד קשורים זה לזה. הדבר הכי חשוב שלמדתי מאביטל [דרמון] הוא מקצועיות בלי פשרות והחשיבות של קביעת כללים ועמידה בהם. זה עומד בניגוד לאופי הישראלי שלי שמטבעו נוטה יותר לגמישות ואלתור. אבל למדתי שכשיש עומס, כשיש הרבה דברים שמתחרים על תשומת הלב שלך בכל רגע נתון – חייבים להציב גבולות ולהתעקש עליהם. עוד דבר שלמדתי מאביטל הוא צניעות וכבוד למקום של "גדולים" ממך מחד, אבל גם כבוד לכל מי שאתה מדבר איתו. כבוד לעבודה הקשה שעושים למשל במשרד החינוך, גם אם זו דעה לא פופולרית.

אם מאביטל למדתי צניעות אז הדבר הכי חשוב שלמדתי מתמי הוא לא להיות יותר מדי צנוע. תמי דחפה אותי מאוד להעז ולעמוד בקדמת הבמה. להבין שלפעמים אני זה שיודע הכי הרבה על הנושא הספציפי שמדובר בו. להעז לומר את דברי בלי להתנצל קודם, ויחד עם זאת לראות בדמיון כל הזמן את הקורא או השומע של הדברים ולדבר או לכתוב באופן שהוא יבין אותם.

סיפרת על שינויים שהיו בך כעובד וקשרת אותם למנהלת - אז דבר ראשון תודה על האמון והקשרים שאתה עושה ביני כמנהלת את היוזמה ובין שינויים בך כעובד. פעם שמעתי והשתכנעתי שנורמות ו-DNA ארגוני חזקים ומתקיימים מעבר לעובד זה או אחר, ולכן אני בטוחה שיש לך חלק גדול בשינויים שציינת. יחד עם זאת - דווקא בגלל פרספקטיבת הזמן שלך - אלו שינויים מהותיים התרחשו ביוזמה? 

לפני שלוש שנים היינו במצב מאוד יחודי, היתה הבעת אמון מצד בעלי העניין לשלוש שנים נוספות, אבל נדרשנו להראות "רווחיות" – במגזר השלישי רווחיות נמדדת בהשגת יכולת השפעה אמיתית על הציבור ועל מקבלי ההחלטות. באותה נקודת זמן התוצרים שלנו היו מאוד מקצועיים וייחודיים אבל הקהל שלהם היה מאוד מוגבל. עשינו שינוי תפיסתי מהותי והתחלנו לפעול לבניית ביקוש בקרב קהלים רחבים, חשבנו שאנשי חינוך רבים יכולים להנות מהעשיה שלנו, התפיסה הזו דרשה ודורשת שינויים מהותיים בארגון. בשנה האחרונה כבר נראו ניצנים של הצלחה. אני חושב שהארגון בדרך הנכונה. ההקבלה לצמיחה האישית שלי ולמה שלמדתי במהלך הדרך ברורה לי.   

אני יודעת שעוד לא מצאת את מקום העבודה הבא שלך - מה אתה מחפש לעשות הלאה?

אני חושב שהיתרון שלי כרגע, שהוא גם במידת מה החיסרון שלי, הוא שאני נמצא בחיבור בין תחומים [הבלוג של עודד - איש אשכוליות]. אני לא סטטיסטיקאי אבל מבין בשיטות מחקר כמותניות ובסטטיסטיקה. אני לא איש חינוך אבל למדתי המון על חינוך ומחקר חינוך. אני לא ד"ר לפילוסופיה אבל (בתקווה) בדרך לשם. לא איש המגזר הציבורי אבל מכיר אותו ואת דרכי העבודה בו היטב. לא עובד במגזר השלישי אבל מכיר את הקרנות הגדולות.

אשמח מאוד אם מקום העבודה הבא שלי יהיה מקום שבו אוכל להביא את הידע והניסיון הזה לחבר בין תחומים שונים לכדי ביטוי ולהשפיע לטובה על החיים המשותפים בישראל.

מה אתה רוצה לאחל לעודד של עוד עשור?

במישור התעסוקתי - בעוד עשור אני מקווה שאהיה בעל תואר שלישי, ואעסוק בלכתוב וללמד על הגבול שבין האקדמי למעשי.

אמן. 

תכתבו לי אם אתם מוכנים לשתף בסיפור שלכם או להאיר על אחד מהאזורים/שאלות המוזכרים למעלה, ואם לא אתם אז בטח יש מישהו שהייתם רוצים לקרא עליו... להכיר ולחשוב דרכו על עצמכם. תמצאו את הדרך להגיע אליו או אלי...