10 May
10May

שמאי אייזנמן בעל שני עסקים האחד בתחום התיירות והשני בנישה ייחודית של יעוץ ארגוני. 25 שנים היה שמאי איש הייטק 'רגיל' ואז לפני שנתיים הוא שינה כיוון. לגמרי. הוא לא חושב שהוא 'התחיל הכל מהתחלה' אלא שהסיבות בגללן הוא רוצה לעבוד השתנו והוא התאים את עצמו. שמאי הוא בעלי ואחת מהסיבות שהתחלתי לכתוב את הבלוג 'עובדים לטובה', היא הנסיון להבין אותו (עוד על הסיבות לכתיבת הבלוג). מוזמנים לקרא סיפור מקצועי של עצמאי טרי בתקופת הקורונה.


אז מה אתה עושה?

יש לי שני עסקים, באחד מהם אני מארגן חופשות וטיולים מאורגנים לקבוצות ולמשפחות, ובשני בתחום של ארגון, אוטומציה ושיטות עבודה בארגונים ובעסקים.

בתחום התיירות התחלתי מארגון לוגיסטי של חופשות למשפחות בחו"ל, אחר כך הרחבתי את הפעילות לטיולים מאורגנים לקבוצות וארגון חופשות למשפחות מורחבות, סבא וסבתא עם כל הצאצאים.

בתחום הארגון ושיטות העבודה – אני מתקשה עדיין להסביר מה בדיוק אני עושה ומציע – אני מביא את כישורי הארגון שלי והניסיון בניהול פרויקטים על מנת לעזור לעסקים ולארגונים להתייעל, למשל על ידי שיפור או פיתוח מערכת שתסייע בניהול השוטף.

אחד מהדברים המעניינים ששמתי לב אליהם בסיפורים המקצועיים זה הקשרים המיוחדים והיחודיים שאנשים עושים בין תחומי העיסוק שלהם, אלו קשרים שלצופה מהצד קשה לעיתים לראות אבל ל-'בעל הדבר' הם מאוד ברורים. בקיצור - מה הקשר? למה אתה עוסק בשני תחומים כל כך שונים? איזה משותף אתה מוצא או בונה בהם? 

תחומי העיסוק הם בהחלט שונים ואף קהל היעד שונה, אבל מבחינתי אני מביא את אותם כישורים שיש לי – סדר, ארגון, התייעלות – לתחומים האלה. למעשה העסק זה אני, אומנם התחומים אחרים אבל אני הוא זה שמגיע לשניהם. לקח לי זמן להגיד בקול ש-'העסק זה אני', אני אדם שמעדיף להיות מאחורי הקלעים ולאו דווקא בפרונט, ולכן הרעיון שאני צריך "למכור" את עצמי קשה לי. במשך זמן רב – מאז שהתחלתי עם המותג "שמיים" לתחום התיירות – התחבאתי מאחורי המותג. כתבתי בלשון רבים - "אצלנו בשמיים... פנו אלינו...". הייתי צריך לעבור מחסום ולהפנים שאם אני בוחר להיות עצמאי – אז בסופו של דבר אני מוכר את "עצמי" ולקוחות יגיעו אלי בגלל היכולות שלי. לעסק השני בתחום הארגון החלטתי לקרוא בשמי – "שמאי אייזנמן".

לפני שנגיע לנושא של עזיבת ההייטק ופנייה לעצמאות בתחומים אחרים, בוא נתחיל מהתחלה. מהי התחלת הסיפור המקצועי שלך?

במהלך השנה השנייה של לימודי מדעי המחשב התחלתי לעבוד בחברת סטארט-אפ, הייתי העובד הראשון שגויס לעבוד בחברה ונשארתי שם 11 שנה, הרבה אחרי שהיזמים עזבו אותה. נחשבתי שם לדינוזאור ופוטרתי כשהחברה נסגרה. היה לי פרק זמן של כחודשיים שבו הייתי בתהליך חיפוש עבודה שבסופו של דבר התגבש לתפקיד שאני יזמתי – פניתי לחברה אמריקאית-הודית שיצא לי לפגוש ולהכיר במהלך עבודתי והצעתי להם שאהיה עובד שלהם בארץ, עבדתי עבור חברה זו מהבית במשך 12 שנים עד שפוטרתי כתוצאה מרכישת החברה ושינויים ארגוניים בעקבות הרכישה. בשנה וחצי האחרונות שעבדתי כשכיר התחלתי בתור תחביב לארגן חופשות לאחרים, והתחיל להתגבש הרצון לעזוב את ההייטק ולהיות עצמאי.  

לפני שנמשיך לפעילות שלך כעצמאי אני רוצה להבין מדוע אתה מציין שפוטרת משני מקומות העבודה, הרי בשתי הפעמים העזיבה שלך היתה כשהחברה נסגרה? אני שואלת את זה כי אני חושבת שרוב האנשים משתדלים שלא לחוות את העובדה שהם סיימו לעבוד במקום מסויים כפיטורין אלא כבחירה, לפעמים אין ברירה אלא לבחור לעזוב אבל נראה לי שאנשים יעשו הרבה כדי לא לומר ולהרגיש שהם פוטרו. 

אני לא רוצה לייפות את המציאות ולהציג כאילו עזבתי מבחירה, כי זה לא הסיפור. פוטרתי. נראה לי שאצלי הפיטורין חשובים לסיפור. בשני המקרים אם לא הייתי מפוטר אני לא בטוח שהייתי עוזב. הפיטורין גרמו לשינוי. הייתי צריך דחיפה חיצונית כדי לעשות את הצעד הבא. אני מרגיש שבחרתי בצעד הבא, רציתי לעשות שינוי. בפעם הראשונה 'יצרתי' את מקום העבודה כך שאעבוד מהבית, ובפעם השניה רציתי להרחיב את העיסוק בארגון חופשות ולהיות עצמאי, אבל אני לא יודע מה היה קורה אם הבעלים החדשים של החברה היה מבקש שאמשיך.


מקומות עבודה של שמאי:

- בנק מזרחי, פקיד במחלקת נירות ערך זרים (סטודנט)

- חברות הייטק המתמחות בתכנון סיליקון: מהנדס VLSI, מנהל פרויקטים, מנהל תחום מתודולוגיות תכנון, מנהל תחום משתמשים מומחים, מנהל שיווק תכניות ופתרונות טכניים. 24 שנים

- בעלים של שני עסקים:

שמיים – החופש מלארגן את החופש

שמאי אייזנמן – ארגון. אוטומציה. שיטות עבודה



מאוד מענין. אתה אומר שהיית צריך דחיפה חיצונית כדי לעשות שינוי, אבל אני לא מבינה למה בחרת בשינוי? למה לא עברת לחברת הייטק אחרת והמשכת במקביל את עיסוקיך השונים? 

אני חושב שהעובדה שילדיי גדלו ורובם כבר "יצאו מהבית" הובילו להבנה, בתת מודע בשלב ראשון ובמודע בהמשך, שהעבודה כבר לא יכולה להיות רק אמצעי, אלא צריך שתהיה לה משמעות בשבילי כי אלה רוב שעות הערות שלי. הרגשתי שעבודתי כשכיר כבר לא מעניינת אותי, אומנם היא מספקת שכר ותנאים טובים אבל היא לא נתנה משמעות. וכך עברתי להיות עצמאי עם עבודה מאוד מעניינת מבחינתי אך ללא שכר מובטח ובינתיים עם הכנסה נמוכה יותר.

כשהייתי שכיר זה מה שהתאים לי באותה נקודת זמן – הכנסה קבועה ויציבה, עבודה בהייטק עם התנאים הנלווים. נהייתי עצמאי כאשר ידעתי שאני רוצה לעשות דברים שאני נהנה מהם (וגם ידעתי לזהות מה הם) ועל הדרך גם להרוויח מהם כסף. אני לא חושב שהייתי בשל להיות עצמאי לפני כן – גם מבחינת המצב המשפחתי והכלכלי. וכיום שאני כבר עצמאי – קשה לי לראות את עצמי חוזר לעבוד כשכיר.

החשש הכלכלי נוכח ומלווה עצמאיים. הסיפור הזה נכתב בשלהי תקופת הקורונה, עצמאים נפגעו ותחום התיירות נעלם כליל. איפה זה פוגש אותך במחשבות על שכיר ועצמאי?

עברה בי המחשבה כמה פעמים מה היה קורה אילו תקופת הקורונה הייתה מתרחשת כאשר הייתי שכיר – אני משער שהייתי ממשיך לעבוד כרגל מהבית וממשיך לקבל את אותה משכורת, בעוד היום פעילות התיירות ירדה מ-100 ל-0 ונפגעתי כלכלית. אני לא כל כך אוהב "לשחק" בסימולציות של "אילו לסבתא היו גלגלים" ולכן המחשבות האלה לא מתפתחות אצלי יותר מידי. אם אני מנסה בכל זאת, אז הייתי מעדיף שהקורונה הייתה פורצת בתקופה בה הייתי עדיין שכיר, ולא שהייתי שכיר היום בתקופת הקורונה. קשה לי לראות את עצמי חוזר לעבוד כשכיר. אני מעדיף שמי שישלם לי שכר יהיה לקוח שלי ולא הבוס שלי.

התקופה הזו מכורח המציאות הביאה אותי לקידום הפעילות שלי ב-"עסק השני" בתחום הארגון. אני יותר פרו-אקטיבי במציאת עבודות בתחום זה ממה שהייתי קודם ואולי גם פה חיכיתי (בתת-מודע) ל-'מכה החיצונית' כדי להניע ולנוע.

תמונה מתוך האתר של שמיים

 מה הלאה? מה תוכניות לעתיד?

אני לא ממש חושב ומתכנן לטווח הארוך, אלא יותר חושב על מה נכון לי עכשיו. אני מאמין שדברים מסתדרים גם ללא תכנון ארוך טווח. בכל נקודת זמן אני יכול להסתכל לצדדים להיווכח בעצמי לאן הגעתי.

אז אם אין איחולים לעתיד, יש משהו שהיית רוצה להגיד לשמאי של לפני 20 שנה? 10 שנים?

"אל תדאג – דברים ימשיכו להסתדר לך ולבני משפחתך כמו שתמיד הסתדרו עד עכשיו, צריך רק להמשיך ולהאמין בזה".


תובנות ומחשבות:

  • שמאי ואני נשואים 26 שנים והפוסט הזה הוא ניסיון להקשיב ולכתוב את הסיפור המקצועי שלו מבלי להיות חלק ממנו. לא בטוחה שהצלחתי, השתדלתי ולמדתי דברים חדשים. באמת.
  • תכנון קדימה. אני מאמינה ומשתדלת לפעול על פי חזון, יעדים, מטרות, תוכניות עבודה 5-שנתיות, שנתיות, חודשיות. בכל שבוע אני מכינה רשימות של דברים 'לא דחופים' שאני רוצה לקדם. שמאי לא מאמין במטרות ויעדים, הוא 'עושה את מה שצריך עכשיו'. לפני הרבה שנים שמאי אמר לי שאני כל הזמן רצה ולא מצליחה לראות את הדרך, ואני אמרתי לו 'בתמורה' שהוא לא מנהל את חייו, בכל נקודת זמן שהוא מסתכל על עצמו הוא נמצא ב-'מקום' ושהוא לא יכול ליהנות מההישג ו-'כיבוש היעד'. הדברים נאמרו באופן פחות מחושב ורגוע, ו-'פירנסו' הרבה מהוויכוחים והמתחים בינינו. בדרך כלל קשה לי להיות 'ליד' תפיסת החיים הזו של שמאי, אני מבקרת אותה ובעיקר נלחצת ממנה. יחד עם זאת, אני חייבת להודות שבמבחן התוצאה, אצלנו בבית, אין מסקנות חד משמעיות (דרך אגב מבחן התוצאה זה משהו שיכול להתקיים רק ב-'שיטה' שלי, אצל שמאי תמיד הכל בסדר, עומד איפה שצריך). בכנות אני צריכה להודות שהאסטרטגיה של שמאי היתה יעילה הרבה יותר בהתמודדות עם הקורונה.  
  • הפרדה בין העובד לעבודה. בסיפור של שמאי הניסיון והפרקטיקה מהייטק לא 'באים איתו' לעסקים העצמאיים שלו, מצד שני שמאי הוא העסק. אנשים צורכים אותו, את שירותיו. והוא מי שהוא גם בזכות הנסיון המקצועי רב השנים בהייטק. ההבנה/שאלה הזו גורמת לי לחשוב על שאלות של הפרדה בין אישי למקצועי, איפה זה אפשרי בכלל? אני מנסה לעשות הפרדה ביני ובין התפקיד/הארגון בו אני עובדת, אני מרגישה שה-'רווח' הזה מאפשר לי מרחב יצירה עצמאי (למשל הבלוג הזה מתקיים מבחינתי ב-'רווח' הזה). נכון לעכשיו, אני חושבת שאם להיות 'עצמאית' המשמעות היא להגיע לזהות ביני והין העסק ולוותר על ה-'רווח' שמאפשר להיות משהו 'אחר', אז – (גם) בגלל זה – 'לא תודה'.


בעבר היו לי על המדף בחדר העבודה שלי דברים שקשורים לחברת ההייטק שעבדתי בה. עכשיו יש לי דברים שהם שלי: כובעים מיעדי טיולים שאני מארגן ומזכרות שמקבלים משתתפים בטיולים. 

מוזמנים להרשם לבלוג ואשלח, אחת לחודש, מייל עם ריכוז הפוסטים ועוד; ואם אתם עובדים למעלה מ-20 שנה ואומרים בקול שאתם אוהבים את העבודה שלכם מוזמנים לספר את סיפור הדרך המקצועי שלכם.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות