סאלי תדמור – מתישהו פתאום זה קורה!

הבלוג עובדים לטובה מציג סיפורי דרך מקצועיים של אנשים שונים שהמשותף להם הוא שהם עובדים למעלה מ-20 שנה ואומרים בקול שהם אוהבים לעבוד. ההנחה היא שכל סיפור מעניין ושהדרך שכל אחד עשה היא יחודית, ויחד עם זאת שאני (וכל אחד אחר) יכולה ללמוד ממנו, ולהבין בעזרתו, עוד קצת על הסיפור שלי.

בפוסט הראשון בבלוג שיתפתי שהמניע הראשוני שלי לכתיבת הבלוג הוא סקרנות אישית (לשמחתי - עד כה העבודה וההכרות עם סיפורים מקצועיים עונה על הציפיות ואף מעבר), ואמונה ש-'הכרות' ו-'הסתכלות' על האחר עוזרת לי להכיר טוב יותר את עצמי. יחד עם זאת, יש מומחים שבמסגרת עבודתם הם מלווים אנשים בצמתי החלטה הקשורים למסלול ו/או דרך מקצועיים - אני מתכוונת לפסיכולוגים תעסוקתיים, לאנשי משאבי אנוש, לקואצ'רים עם התמחויות שונות, ועוד.  

כדי להרחיב את נקודת המבט שמזמן הבלוג 'עובדים לטובה' - אחת לכמה פוסטים תתארח או יתארח בבלוג אשת מקצוע העוזר.ת, הלכה למעשה ובזמן אמת, לעצב, להשפיע ולספר את הסיפור המקצועי שלנו. המטרה מבחינתי היא לזמן סוג של zoom out על הדרך שאנשים עושים כשהם סוללים את דרכם היחודית והמקצועית, ולהציע לקוראי הבלוג (לשמחתי הרבה יש כמה מאות כאלו. תודה על האמון וה-'כח' להמשיך!) עוד 'משקפיים' להסתכל על הדרך שהם עושים. 

הפעם - סאלי תדמור - מאמנת אישית (כלומר, קואצ'רית)

באתר של סאלי כתוב שהיא עבדה עם אלפי אנשים, בכל תחום אפשרי כמעט. לימדה והכשירה מורים ומאמנים בגישות שונות, לימדה ברחבי העולם, והמדריכים שלה תורגמו לאנגלית ולגרמנית. "בכל נקודה שאתם עומדים בה, תוכלו להניח שעבדתי עם 5-10 אנשים בדיוק על זה".

הי סאלי, למה זה חשוב לאדם הנמצא בהתלבטות, קושי או התלבטות מקצועית לדעת שיש עוד אנשים שהיו באותו המקום בדיוק כמוהו?

כשהייתי בת 14 וחצי השתתפתי בסדנא הראשונה שלי. המנחה פתח את הסדנא עם משפט דומה, הוא אמר שאנחנו יכולים לבוא לדבר ולשתף אותו בכל, ושנדע שהוא טיפל ופגש אלפי אנשים ולכן שום דבר לא יהיה חדש עבורו. אני זוכרת שהרגשתי שאני בידיים טובות. האמנתי שהוא יבין את ההתלבטויות שלי. אני חושבת שצריך לבטוח במאמן, הידיעה שליוותי ועבדתי עם הרבה אנשים נראית לי מרגיעה, כמו מורה דרך שמכיר את השטח. כדי להקשיב ולזהות את מה שאנחנו באמת רוצים צריך שקט. כדי להגיע לשקט שכזה צריך ביטחון. אני משתדלת לתת לאנשים ביטחון כדי לזהות ולעשות את מה שהם רוצים.

גיסתי אמרה לי פעם שהיא משתמשת בטכניקה דומה כשהיא נתקלת בסיטואציות מאתגרות עם אחד מהילדים שלה, היא מזכירה לעצמה (וגם להם) שאין שום דבר שהם יחודיים בו, ושכל אתגר או מחשבה שעוברת להם בטוח משותפת להמוני אנשים בעולם. אני יכולה להבין למה זה מרגיע או לפחות גורם להאמין שיש מה לעשות ושאין צורך להיבהל יתר על המידה. אז בלי להיבהל, ועל סמך הניסיון שלך - יש סימנים מקדימים לשינוי מקצועי?  

לפני רעידת אדמה הלוחות הטקטוניים מתחילים לזוז, גם אצל בני אדם. הרבה פעמים יש הרגשה לא נעימה, לא יודעים לשים את האצבע מה מפריע או מה קורה, חוסר שקט.

אני עצמי מקיימת שתים- שלוש שיחות מקצועיות-טיפוליות בשבוע, אני כל הזמן מבררת עם עצמי 'מה נשמע' ולמה אני מרגישה כך או כך. חלק גדול מהאנשים לא מתורגל בברור והקשבה שכאלה, לפעמים רק כש-'נשבר' משהו הם מסתכלים אחורה ומזהים את הסדקים.

את היכולת להבין ו-'לראות' במבט לאחור אני מזהה אצל אנשים שאני פוגשת בסדנאות, בבלוג וגם סתם ב-'חיים'. אנשים מספרים את הסיפור המקצועי שלהם במבט לאחור. באופן שכזה הם (אני) יכולים 'לשלוט' בסיפור. יש לזה כמובן הרבה יתרונות. אבל את נמצאת איתם בזמן אמת? איך נעשה שינוי ואיך הוא מרגיש?

יש מושג בפיסיקה שנקרא "מעבר פאזה". למשל, מעבר של מים מנוזל לקרח, או מנוזל לאדים – הוא מעבר פאזה. התהליך הזה הוא לא-ליניארי. לא מתקדם בקו ישר. כך גם השינויים אצלנו. מה ההבדל בין מצבי צבירה שונים?

המולקולות מסודרות אחרת.

נכון. למשל, בקרח הן מסודרות יותר מאשר במים. אז בין מים לקרח צריך לקרות סידור. בהתחלה, כשרק מתחילים לקרר מים, עוד אין סידור. יש רק נוזל קר יותר ויותר. המולקולות נעות יותר לאט – ולא מסתדרות. כשמתקרבים לאפס מעלות, המולקולות לא מתחילות להסתדר בזו אחר זו, כמו אבני דומינו שנופלות למקומן. במקום זאת - יש איזורים קטנים שמתחילים "לקפוא", כלומר, המולקולות באזורים האלו מסתדרות ראשונות. ואז, אפשר כמעט לומר שזה "בבת אחת", עוד ועוד אזורים מסתדרים. הכל מהיר. אפשר להגיד שכל ההסתדרות דומה יותר לקפיצה מאשר לתהליך....כך אנחנו עוברים ממצב אחד לאחר. מלהיות לכודים במשהו, ללהיות חופשיים.

אני מנסה להבין, את אומרת שזה 'פתאום' קורה?? אני לא מבינה איך זה יכול להיות. מה האחריות שלי לעניין, לביצוע התהליך או השינוי?

מתישהו יש שני פסים על המקלון. עמוד ראשון בגוגל. שינה טובה של 8 שעות. עמידת ידיים. מערכת יחסים רומנטית שעובדת. מאמר שמתקבל למגזין מהשורה הראשונה. התמכרות לממתקים שלא קיימת. משרה מצוינת. הדברים קוראים פתאום - לא, לא, לא, כן.

אני לא אני מדברת על שינוי ללא השקעה. בכלל לא. אני מדברת על "הצלחה בן לילה אחרי 10 שנות עבודה". מים שסתם עומדים להם לא הופכים לקרח. צריך לקרר אותם. יש פה עבודה. המון עבודה. ובכל זאת, התהליך לא ליניארי. למשך זמן מסוים (לפעמים מעט, ולפעמים הרבה) מה שאנחנו עושים לא מניב פירות. מקררים, מקררים, וכלום... מתישהו כן. הופה! יש.

ואגב, מהניסיון שלי מעבר הפאזה עצמו הוא לא דרמטי. יש דרמות לפני, ואולי אחרי. אבל הרגע הזה שקט. לא ואז כן. או כן ואז לא.

אז צריך לחלום, לתכנן, לפעול ולעבוד קשה ובמקביל לחכות בסבלנות... זו הדרך להיות שמחה ומאושר בחיים? ובהקשר של הבלוג הזה - בעבודה?

אני לא מאמינה בהגשמת חלומות. זה ביטוי נפלא. זה נשמע כל כך טוב, זה נראה כיף. אבל זה אחד מהקשקושים המזיקים והמתסכלים ביותר שיש. כולנו יודעים שזה לא נכון. אם נסתכל אחורה לעבר ההסטוריה הפרטית שלנו – האם כשנולד הילד שרצינו נהיינו מאושרים? האם מעבר לעבודה אחרת הביאה את האושר? אני חושבת שאצל כולם התשובה היא 'לא'. התפתחות אישית מביאה אושר. עשיה עם משמעות מביאה אושר. לא חייבים בשביל זה שינוי, ובטח שלא חלום. [עוד על הקשר בין הגשמת חלומות לאושר אפשר לקרא בבלוג של סאלי, בפוסט שמציג את הגישה של פרופ' דניאל גילברט]

סאלי, לקראת הסוף - ואי אפשר בלי קצת הכרות ב-'רוח' הבלוג עובדים לטובה - את עובדת למעלה מ-20 שנה, ונראה שאת ממש אוהבת את מה שאת עושה היום. 

ברשותך, כמה שאלות קצרות להכרות מקצועית:

• מה את עושה ביום יום? או איך נראה שבוע עבודה?

השבוע שלי מחולק לימים. יש ימים שבהם אני מאמנת. היומן שלי מלא בפגישות מהבוקר עד הערב. בימים שכאלו אני כמעט ולא עושה שום דבר מעבר לאימון, כל כולי בזה. יש ימים של כתיבה ופרויקטים נוספים, בימים האלו אני גם יותר עם הילדים, עושה יותר ספורט. בשבת אני עם המשפחה ובן הזוג, קוראת ספרות מקצועית.

• מה את יודעת היום על ה-'סיפור המקצועי' שלך שלא ידעת לפני 10 שנים?

התחלתי להיות עצמאית לפני 12 שנה, לא ידעתי אז לאיזה היקף ולאיזה עומק אגיע בכתיבה שלי. היום אני מגיעה על בסיס יום יומי ל-800 איש ב-'זריקת אנרגיה יומית' (קבוצת ווטסאפ), ניוזלטר שבועי עם קרוב ל-2000 מנויים, פייסבוק, אתר פעיל. בזמנו לא ידעתי שאגיע 'לשם'.

למרות שלא ידעתי ולא דמיינתי את היקף התהודה של הדברים שלי, מההתחלה הרגשתי שאני מצליחה להגיע לאנשים, הייתי בטוחה בצורך וביכולת שלי לענות עליו.

• מה את מאחלת לעצמך לעוד עשור?

אני מאחלת לעצמי להיות במצב די דומה למה שקורה איתי עכשיו - להיות עם שמחת חיים, שהאהובים שלי יהיו לידי, להרגיש טוב עם הגוף שלי. גם מקצועית אין שינוי שאני רוצה בו. אני אוהבת את מה שקורה היום. יחד עם זאת זה לא אומר שאני לא לפני 'מעבר פאזה' בעצמי, אני מתכננת להשקיע את הזמן הקרוב באיסוף החומרים שכתבתי לאורך השנים, לכנס ולארגן אותם אחרת, זו הרבה עבודה שאני מקווה שתפתח עוד עשייה וכיוונים חדשים.

הכרתי את סאלי לפני כמה שנים כשלמדתי אצלה קורס ב-zoom, אין ספק שהיא (כדרכה) הקדימה את זמנה. מאז אני עוקבת אחריה ברשתות וקוראת/שומעת את התכנים הרבים שלה - ממליצה מאוד ותמסרו לה ד"ש.

מוזמנים להגיב פה או בפייסבוק.

הרשמו לרשימת התפוצה של הבלוג עובדים לטובה ואשלח, אחת לחודש, מייל עם עוד מחשבות וריכוז הפוסטים; ואם אתם עובדים למעלה מ-20 שנה ואומרים בקול שאתם אוהבים לעבוד בואו לספר את הסיפור המקצועי שלכם (כיתבו לי, אשלח אליכם שאלון עם 12 שאלות ואחרי שתענו עליו אגש בסקרנות לתהליך ההיכרות והכתיבה).