בלוג #סיפור מקצועי

מירב דרייפוס היא רופאת שינים המנהלת מרפאת שיניים ובנוסף בעלת קליניקה לטיפולים אסתטיים. מבחינת מירב לא מדובר בעיסוקים שונים אלא בפנים שונות של אהבה ומחויבות עמוקה לאסתטיקה, הסיפור המקצועי שלה משדר תפיסה הוליסטית של התרחבות מקצועית והוספת חלקים לפאזל. היא מקפידה לדבר עם פציינטים, בתחילת טיפול, כשהם מחזיקים מראה בידם ומחכה לתחושת האושר שתגיע עם החיוך שלהם בסוף הטיפול.

חלי ברבר-אהרונוף היא מעצבת פנים אשר למדה ופעלה כעשר שנים, במקביל לעבודתה במשרד עורכי דין על מנת לשנות את תחום עיסוקה ואת אופן העסקתה. זו לא הייתה הפעם הראשונה בה חלי שינתה תחום עיסוק. הפעם הראשונה הייתה לפני כ 15 שנה. חלי עובדת בסביבה עתירת טכנולוגיה אבל את הסקיצות ואת סיכומי הפגישות היא משרטטת וכותבת במחברת נייר.

מיה ויזל היא ההאקרית החינוכית היחידה בעולם. מיה המציאה את השם המאחד מקצועית את שלל עיסוקיה. הסיפור המקצועי של מיה הוא 'תבנית נוף עשייתה' ויש בו הרבה גיוון ואמונה בכך שהעשיה היום תוביל להזדמנויות מעניינות בעתיד. על שולחן העבודה שלה יש כלי אמייל ישן עם סוקולנטים שהיא שתלה למרות שלעיתים היא חסרת סבלנות לצמיחה איטית.

שמאי אייזנמן בעל שני עסקים האחד בתחום התיירות והשני בנישה ייחודית של יעוץ ארגוני, 25 שנים היה שמאי איש הייטק 'רגיל' ואז עד לפני שנתיים הוא שינה כיון. לגמרי. הוא לא חושב שהוא 'התחיל הכל מהתחלה' אלא שהסיבות בגללן הוא רוצה לעבוד השתנו והוא התאים את עצמו. שמאי הוא בעלי והפוסט הזה הוא ניסיון לספר את הסיפור שלו במנותק ממני. בעבר היו לו על המדף בחדר העבודה דברים שקשורים לחברת ההייטק שעבד בהן, עכשיו יש לו דברים שהם 'שלו' - כובעים ומזכרות מטיולים שהוא מארגן.

יעל צאיג מנהלת פיתוח ארגוני ואחריות תאגידית בבנק מזרחי טפחות. 18 שנים עבדה יעל בתחום הפיננסים ואז היא עשתה שינוי תחום מבלי לשנות מקום עבודה. איך עושים דבר שכזה? ואיך 'נולדים' מחדש באותו המקום? יעל היא אחותי ויחד עם זאת הופתעתי והתרגשתי מהסיפור המקצועי שלה. על הקיר במשרד יש לה תעודות לצד תמונות משפחתיות והמון פתקים חשובים.

אילנה בוכהולץ מורה 34 שנים. מ-'רחוק' היה נראה לי כי אילנה עושה כמעט את אותו הדבר לאורך השנים אבל כשקצת 'התקרבתי' גיליתי סיפור של למידה והתאמה אין סופיים. אצלי זה עורר קנאה, הרבה שאלות והרגשה שיש לי מה ללמוד, ואילנה היא מורה נהדרת. בתמונה יומן המורה של אילנה. פעם בכניסה לקניון כששאלו אותה אם יש לה נשק, היא חשבה שיש לה את היומן שלה.

נטע שפירא מנהלת מקימה של המרכז ללימודי רוח בספריה הלאומית. במשרד שלה תלויה תעודת הסיום של סבא שלה עוזיאל מאלי, מבית הספר החקלאי מקווה ישראל. סבא עוזיאל התמחה במקצועות המכניקה והפלחה והיה גם ד"ר לתנ"ך וללשון עברית. התעודה נותנת השראה ומזכירה שלמידה מתחדשת ומשתנה כל הזמן.