בלוג

יוסי סעידוב הוא יזם חברתי העובד בארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל- 15 דקות, שהוא היה שותף להיווסדו. בנוסף הוא מייעץ, משתף מניסיונו ומלווה יוזמות חברתית רבות בעיקר כשהן צריכות עזרה ותמיכה במאבקים המתרחשים במרחב הציבורי. בכל בוקר יוסי שותה קפה וקורא עיתונים הרגל מהתקופה בה היה כתב ועורך בגופי תקשורת שונים.

מאירה גוטסדינר גרה בצפון קליפורניה קרוב לעשרים שנה היא מלמדת יהדות ועברית במסגרות שונות ופועלת כדי לבסס את חווית העמיות היהודית. מאירה למדה חינוך אבל עבדה שמונה שנים בתחום הביטוח עד שחזרה 'הביתה'. על שולחן העבודה שלה יש תמיד מילים, המופיעים משתנים.

נצחיה פלג עוזרת למורים לעשות את העבודה שלהם הכי טוב שאפשר. היא כותבת חומרי למידה ומפתחת מערכי שיעור, מטפלת באין סוף בעיות ואתגרים. נצחיה אומרת על עצמה שהיא 'תומכת לחימה' של מורים. בעיקר מורים למתמטיקה. בחדר העבודה שלה תלויות ציפורי אוריגמי, בהם היא רואה שילוב של גיאומטריה עם תנועה מעלה ומעוף.

תמי מרגלית מאפרת, מעצבת שיער ומנחת סדנאות העצמה ואיפור. תמי עובדת כדי לאפשר לנו לאהוב את עצמנו על ידי הדגשה של מי שאנחנו. בכל ערב תמי יורדת לסטודיו מנקה מברשות ומתכוננת ליום חדש.

יום הולדת הוא זמן טוב לשאול את עצמי את השאלות הרגילות...אבל לכבוד יום ההולדת אנסה להתפנות, לחכות ולבחון את התשובות שמגיעות. בהקשר של הבלוג – אני נשאלת ושואלת בעצמי- למה לי בלוג עכשיו? עדין לא יודעת, אבל גיליתי שלמדתי כבר די הרבה דברים מכתיבת הבלוג.

מיכל פולת גרה בתאילנד, מתמונות ודברים שהיא משתפת ברשתות החברתיות נראה שהיא שעושה 'חיים משוגעים', אבל חברות שלה אומרות שהיא וורקוהולית וכל הזמן עובדת. מיכל אומרת על עצמה שהיא פשוט עושה את השליחות שלה וכנראה שזו הסיבה שהדברים זורמים, גם כשיש אתגרים.

זהו פוסט אישי. המפגשים בין אנשים-עבודה-סיפור שמזמן הבלוג מציפים שאלות/אזורים נושקים ומענינים להמשך חקירה ולמידה. עודד בושריאן מסיים היום תקופה ארוכה של עבודה ועוד לא יודע 'לאן פניו'. שיחה אישית, בנקודת זמן רגישה, עם עובד מוערך. שיהיה לטובה

רחל ארליך הבטיחה לעצמה שהיא לעולם לא תהיה מורה, וכבר 23 שנה היא ממלאת תפקידים שונים ומגוונים במערכת החינוך. תחום העיסוק הנוכחי שלה הוא מחוננים והיא מתכללת מחוזית (מתברר שיש תפקיד רשמי שכזה) וגם כותבת בלוג בנושא. כמתכללת היא מתבוננת במציאות, מפזרת לחלקים ואז עוזרת בהרכבה מחודשת, לפעמים היא עושה זאת גם על לוח ההשראה

מתן רן עוסק בחינוך מגיל צעיר אבל עם הזמן קיבל ביטחון לחשוב שהוא לא יודע כלום על חינוך, ודווקא מהמקום הזה להנחות וללמד. מתן עובד בימים אלה ביחד עם שותפים על הקמתו של בית ספר מיוחד ושונה - החממה. אין לו שולחן עבודה, אבל הוא משתדל לשבת בכל יום לעשות מדיטציה.

הפעם זהו פוסט 'מאחר'. הפעם במקום סיפור מקצועי, מתארחת בבלוג סאלי תדמור אשר (בין שאר עיסוקיה) מלווה ומאמנת אנשים לסלול ולצעוד את דרכם המקצועית, לעשות את מה שרוצים לעשות. סאלי עוזרת הלכה למעשה ובזמן אמת, לעצב, להשפיע ולספר את הסיפור המקצועי 'שלנו'. הפוסט מציע 'משקפים' להסתכל על הדרך שלהם בעזרת הגישה היחודית שמציעה סאלי. זהו סוג של zoom out על הדרך שאנשים עושים כשהם סוללים את דרכם היחודית והמקצועית,

מירב דרייפוס היא רופאת שינים המנהלת מרפאת שיניים ובנוסף בעלת קליניקה לטיפולים אסתטיים. מבחינת מירב לא מדובר בעיסוקים שונים אלא בפנים שונות של אהבה ומחויבות עמוקה לאסתטיקה, הסיפור המקצועי שלה משדר תפיסה הוליסטית של התרחבות מקצועית והוספת חלקים לפאזל. היא מקפידה לדבר עם פציינטים, בתחילת טיפול, כשהם מחזיקים מראה בידם ומחכה לתחושת האושר שתגיע עם החיוך שלהם בסוף הטיפול.

חלי ברבר-אהרונוף היא מעצבת פנים אשר למדה ופעלה כעשר שנים, במקביל לעבודתה במשרד עורכי דין על מנת לשנות את תחום עיסוקה ואת אופן העסקתה. זו לא הייתה הפעם הראשונה בה חלי שינתה תחום עיסוק. הפעם הראשונה הייתה לפני כ 15 שנה. חלי עובדת בסביבה עתירת טכנולוגיה אבל את הסקיצות ואת סיכומי הפגישות היא משרטטת וכותבת במחברת נייר.