בלוג #חינוך

יונת אדמוני היא מוזיקאית אשר עבדה 26 שנה עם ילדים- בעשרות גנים ובבית ספר. היא עזבה בסוף שנה שעברה על מנת לפתוח מגמת מוזיקה על אזורית. יונת הולכת לעבודה עם אקורדיון. בבית בסלון יש לה פסנתר ואת אפי הבובה המלווה אותה ואת הילדים לאורך השנים.

דפנה מקובסקי היא מרפאה בעיסוק ובשנה האחרונה, אחרי 25 שנות עבודה מגוונות בתחום, היא מנהלת את מתי"א (מרכז תמיכה ישובי אזורי), המשרת 8 רשויות מקומיות . בנוסף על זה דפנה יוזמת ומנהלת בהתנדבות פרויקטים קהילתיים רבים. בחדר העבודה שלה יש עוד עמדת מחשב ושולחן ישיבות ואין סוף לוחות ואביזרים אחרים לארגון וסדר

מיכל מדמון היא מורה למתמטיקה העושה כל מה שלדעתה יכול לשפר את העבודה של מורים בישראל, בימים אלו הרבה מזה מתקיים ברשת. ב 2018 נבחרה ע"י מגזין דה מרקר כאחת מ 100 המשפיעים בישראל. בסביבה שלה- על שולחן העבודה, בתיק או בדפדפן יש תמיד ספרים או מאמרים בנושאי הוראה ומורים.

מאירה גוטסדינר גרה בצפון קליפורניה קרוב לעשרים שנה היא מלמדת יהדות ועברית במסגרות שונות ופועלת כדי לבסס את חווית העמיות היהודית. מאירה למדה חינוך אבל עבדה שמונה שנים בתחום הביטוח עד שחזרה 'הביתה'. על שולחן העבודה שלה יש תמיד מילים, המופיעים משתנים.

נצחיה פלג עוזרת למורים לעשות את העבודה שלהם הכי טוב שאפשר. היא כותבת חומרי למידה ומפתחת מערכי שיעור, מטפלת באין סוף בעיות ואתגרים. נצחיה אומרת על עצמה שהיא 'תומכת לחימה' של מורים. בעיקר מורים למתמטיקה. בחדר העבודה שלה תלויות ציפורי אוריגמי, בהם היא רואה שילוב של גיאומטריה עם תנועה מעלה ומעוף.

זהו פוסט אישי. המפגשים בין אנשים-עבודה-סיפור שמזמן הבלוג מציפים שאלות/אזורים נושקים ומענינים להמשך חקירה ולמידה. עודד בושריאן מסיים היום תקופה ארוכה של עבודה ועוד לא יודע 'לאן פניו'. שיחה אישית, בנקודת זמן רגישה, עם עובד מוערך. שיהיה לטובה

רחל ארליך הבטיחה לעצמה שהיא לעולם לא תהיה מורה, וכבר 23 שנה היא ממלאת תפקידים שונים ומגוונים במערכת החינוך. תחום העיסוק הנוכחי שלה הוא מחוננים והיא מתכללת מחוזית (מתברר שיש תפקיד רשמי שכזה) וגם כותבת בלוג בנושא. כמתכללת היא מתבוננת במציאות, מפזרת לחלקים ואז עוזרת בהרכבה מחודשת, לפעמים היא עושה זאת גם על לוח ההשראה

מתן רן עוסק בחינוך מגיל צעיר אבל עם הזמן קיבל ביטחון לחשוב שהוא לא יודע כלום על חינוך, ודווקא מהמקום הזה להנחות וללמד. מתן עובד בימים אלה ביחד עם שותפים על הקמתו של בית ספר מיוחד ושונה - החממה. אין לו שולחן עבודה, אבל הוא משתדל לשבת בכל יום לעשות מדיטציה.

מיה ויזל היא ההאקרית החינוכית היחידה בעולם. מיה המציאה את השם המאחד מקצועית את שלל עיסוקיה. הסיפור המקצועי של מיה הוא 'תבנית נוף עשייתה' ויש בו הרבה גיוון ואמונה בכך שהעשיה היום תוביל להזדמנויות מעניינות בעתיד. על שולחן העבודה שלה יש כלי אמייל ישן עם סוקולנטים שהיא שתלה למרות שלעיתים היא חסרת סבלנות לצמיחה איטית.

אילנה בוכהולץ מורה 34 שנים. מ-'רחוק' היה נראה לי כי אילנה עושה כמעט את אותו הדבר לאורך השנים אבל כשקצת 'התקרבתי' גיליתי סיפור של למידה והתאמה אין סופיים. אצלי זה עורר קנאה, הרבה שאלות והרגשה שיש לי מה ללמוד, ואילנה היא מורה נהדרת. בתמונה יומן המורה של אילנה. פעם בכניסה לקניון כששאלו אותה אם יש לה נשק, היא חשבה שיש לה את היומן שלה.

נטע שפירא מנהלת מקימה של המרכז ללימודי רוח בספריה הלאומית. במשרד שלה תלויה תעודת הסיום של סבא שלה עוזיאל מאלי, מבית הספר החקלאי מקווה ישראל. סבא עוזיאל התמחה במקצועות המכניקה והפלחה והיה גם ד"ר לתנ"ך וללשון עברית. התעודה נותנת השראה ומזכירה שלמידה מתחדשת ומשתנה כל הזמן.